<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער ראשון</h1>
<h2>דף ו.</h2>
איזהו ר"ה, מדברות ויערות ושווקים, ודרכים המפולשים להם. ובלבד שיהא רוחב הדרך שש עשרה אמה ולא יהיה עליו תקרה. לשון רבינו משה. ויש מי שכתב שאין דין ר"ה במדברות אלא בזמן שהיו ישראל מצויין במדבר. וכן דעת הר"ש ונראין דבריו. יש מן הגדולים שכתב, שכל עיר שאין ששים רבוא בוקעין בה אין לה דין ר"ה. ואל מצאתי לדבר זה עיקר. וכתב הרשב"א. כל עיר שיש בה פלטיא רחבה שש עשרה אמה, אע"פ שהעיר דלתותיה נעולות בלילה, ודין העיר כרה"י, הפלטיא שלה אינה יוצאה מדין ר"ה. ויש מי שאומר שכל עיר שיש לה חומה ודלתותיה נעולות בלילה, כל מה שבתוכה יצא מדין ר"ה. וזה נראה עיקר. וכתבו חכמי התוספות, שמבואות המפולשים [ואינן] שש עשרה אמה דינן כר"ה. והוא שיהיה אורך המבוי לאורך הפלטיא, שא"א לר"ה להיות כולו שוה אלא יש מקומות שמתרחב ומתקצר, ונמצא כאילו הכל אחד, שהמבוי יוצא באורך הפלטיא כזה, אבל אם היה המבוי יוצא ברוחב הפלטיא כזה, אין לו דין ר"ה. ולא מצאתי לדבריהם אלו ראיה מבוארת, ודנין בו להחמיר. כתב הר"ם, חורי ר"ה אינם כר"ה, אלא הרי הם כפי מדתם. כיצד, חור בצד ר"ה אם יש בו ארבעה על ארבעה וגובהו עשרה ה"ז כרה"י. ואם אין בו ארבעה על ארבעה ה"ז מקום פיטור, והוא שיהיה גובהו שלשה, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ.
<h2>דף יב:</h2>
ארבע רשויות לשבת רה"י ור"ה כרמלית ומקום פיטור. איזהו רה"י תל שגבוה עשרה ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בהן כמה מילין, אם הוקף לדירה, כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות בלילה, ומבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה, כולן רשות היחיד גמור הן. ואפילו כלים, כמו ספינה או מגדל של עץ וכוורת וכיוצא בהם, אם יש בהם דע"ד בגובה י' או יתר על זה, הרי הן רה"י גמורה. עובי הכתלים של רה"י ורשות אוירה כרה"י עד לרקיע. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם שמענו שאין נקרא רה"י גמורה אא"כ מוקף ד' מחיצות, או יש לו דין ד' מחיצות כגון מבוי שיש בו ג' כתלים ולחי ברוח ד', שהלחי כמחיצה כמו שיתבאר. ויש מן הגדולים שכתב שבכל מקום שיש לו שלש מחיצות הוא רשות היחיד גמורה. ופסק הר"ם נתברר לנו. ומ"ש הר"ם וכן חצר וסהר שהוקפו לדירה כולן רשות היחיד, לפי שאם לא הוקפו לדירה אע"פ שדינן כרה"י לענין חיוב שבת, אין דינן כרה"י לענין טילטול, כמו שיתבאר. ושמענו מלשון הר"ם שעיר גדולה שדלתותיה נעולות בלילה דינה כרה"י. ורבינו אפרים כתב בלילה דינה כרה"י, אבל ביום שאינה ננעלת דינה כר"ה. ולא נתברר לי.
<h2>דף יז:</h2>
העושה מחיצות כגון פסי ביראות, והוא שעשאם בשמונה פסים, שנים כמין גם בכל זוית וזוית, והחלל שבין הפסים אינו יותר על י"ג אמה, הרי הוא רה"י.
<h2>דף לג.</h2>
מקום שיש בגובהו ט' טפחים מצומצמות לא פחות ולא יותר ברשות הרבים הרי הוא כר"ה. ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רוחבו בין רחב בין קצר, מפני שרבים מכתפין עליו. לשון רבינו משה. וכתב הראב"ד אם לא היה רחבו ארבעה לא יתחייב הזורק בו מרשות היחיד, שהרי צריך הנחה ע"ג מקום ארבעה. והרשב"א כתב, דכיון שרבים מכתפין עליו חשוב הוא כארבעה, כדרך שאמר ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה לפי שדרך ב"א להניח כליהם בידיהם. ועוד כל שמכתפין עליו רבים, הרי הם החשיבוהו, ומחשבתם עושה אותו מקום חשוב, כדרך שאמרו בזורק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן עד כאן. וכן יש לומר, הואיל ומחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, כדרך שאמרו בנעץ קנה בר"ה, כמו שיתבאר. וכתב הרשב"א, כשאמרו שעמוד תשעה דינו כר"ה, בד"א כשידוע בודאי שרבים מכתפין עליו, אבל אם אין רבים מכתפין עליו אינו כר"ה. עד כאן. ומדברי הר"ם נראה אע"פ שאין מכתפין עליו, כיון שדרכם לכתף על כיוצא בזה [חייב]. ומאשר לא מצאנו בזה ראייה מבוארת דנין בו להחמיר, ואם אין רבים מכתפין עליו אוסרין לבני ר"ה לטלטל מר"ה עליו וממנו לר"ה.
<h2>דף נא.</h2>
רבים מגדולי האחרונים כתבו, שמה שאמרנו שרשות היחיד הוא בד"א, אינה רה"י גמורה אא"כ יש לו ד"א ואלכסונן שהוא חמש אמות ושלשה חומשי אמה. והר"ם כתב בסתם ד"א על ד"א, נראה שדעתו שא"צ אלכסונן לשיעור רה"י. וכן נראה דעת הר"ש.
<h2>דף פד:</h2>
גג הסמוך לר"ה בתוך י"ט, הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו.
<h2>דף צט:</h2>
יש מן הגדולים שפסק, בור שבכרמלית עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה ה"ז רה"י. ודבר זה יתבאר לפנים. בור וחלייתה מצטרפין לעשרה. יש מן הגדולים שכתב, שאם אין ברחבה ארבעה חולייתה מצטרפת לרוחב ארבעה להיות דין רשות היחיד. וכן הדין לכל מקום מוקף ארבע, מחיצות משלימות לארבעה. והרשב"א דחה זה בראיות ברורות. יש מן הגדולים שכתב, שתל או עמוד או כיוצא בזה שיש בין העמוד והחלל ארבעה, מצטרפין לארבעה, והוא שיהיה העמוד רבה על החלל. ונראין דבריו. כתב הרב רבינו משה, והבור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, ואפילו עמוק מאה אמה ורחב מאה אמה. ועל דבר זה שאלו חכמי לוניל, וציוה להגיה "אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו רוחב ארבעה" ובאר זה בבור שבין שלש מחיצות, והוא קרן זוית הסמוכה לר"ה שהוא כרמלית. אבל אם היה רחב ארבעה טפחים הרי הוא רשות היחיד, הואיל והוא עמוק יותר מעשרה. מביאור זה שמענו שאין דין מקום פיטור בכרמלית. ולא עמדנו על סוף דעתו בזה, שנחמיר במקומות הקצרין כשהן כרמלית להיות להן דין כרמלית, ואם היו בר"ה יהיה דינם כמקום פיטור. והרשב"א העמיד הנוסחא הראשונה שבספרי הר"ם, וכתב שכל בור וכל עומק שבכרמלית, הואיל והמים שבכרמלית צפין עליו, הרי הוא ככרמלית ואפילו הוא ברוחב מאה אמה. אבל בור שהוא ביבשה בכרמלית, אם יש בו שיעור רשות היחיד שהוא גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים דינו כרשות היחיד. ומה שכתב הרשב"א נראה לנו עיקר.
<h2>דף קא.</h2>
איזהו ר"ה, מדברות ויערות ושווקים, ודרכים המפולשים להם. ובלבד שיהא רוחב הדרך שש עשרה אמה ולא יהיה עליו תקרה. לשון רבינו משה. ויש מי שכתב שאין דין ר"ה במדברות אלא בזמן שהיו ישראל מצויין במדבר. וכן דעת הר"ש ונראין דבריו. יש מן הגדולים שכתב, שכל עיר שאין ששים רבוא בוקעין בה אין לה דין ר"ה. ואל מצאתי לדבר זה עיקר. וכתב הרשב"א. כל עיר שיש בה פלטיא רחבה שש עשרה אמה, אע"פ שהעיר דלתותיה נעולות בלילה, ודין העיר כרה"י, הפלטיא שלה אינה יוצאה מדין ר"ה. ויש מי שאומר שכל עיר שיש לה חומה ודלתותיה נעולות בלילה, כל מה שבתוכה יצא מדין ר"ה. וזה נראה עיקר. וכתבו חכמי התוספות, שמבואות המפולשים [ואינן] שש עשרה אמה דינן כר"ה. והוא שיהיה אורך המבוי לאורך הפלטיא, שא"א לר"ה להיות כולו שוה אלא יש מקומות שמתרחב ומתקצר, ונמצא כאילו הכל אחד, שהמבוי יוצא באורך הפלטיא כזה אבל אם היה המבוי יוצא ברוחב הפלטיא כזה אין לו דין ר"ה. ולא מצאתי לדבריהם אלו ראיה מבוארת, ודנין בו להחמיר. כתב הר"ם, חורי ר"ה אינם כר"ה, אלא הרי הם כפי מדתם. כיצד, חור בצד ר"ה אם יש בו ארבעה על ארבעה וגובהו עשרה ה"ז כרה"י. ואם אין בו ארבעה על ארבעה ה"ז מקום פיטור, והוא שיהיה גובהו שלשה, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ.
ארבע רשויות לשבת רה"י ור"ה כרמלית ומקום פיטור. איזהו רה"י תל שגבוה עשרה ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בהן כמה מילין, אם הוקף לדירה, כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות בלילה, ומבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה, כולן רשות היחיד גמור הן. ואפילו כלים, כמו ספינה או מגדל של עץ וכוורת וכיוצא בהם, אם יש בהם דע"ד בגובה י' או יתר על זה, הרי הן רה"י גמורה. עובי הכתלים של רה"י ורשות אוירה כרה"י עד לרקיע. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם שמענו שאין נקרא רה"י גמורה אא"כ מוקף ד' מחיצות, או יש לו דין ד' מחיצות כגון מבוי שיש בו ג' כתלים ולחי ברוח ד', שהלחי כמחיצה כמו שיתבאר. ויש מן הגדולים שכתב שבכל מקום שיש לו שלש מחיצות הוא רשות היחיד גמורה. ופסק הר"ם נתברר לנו. ומ"ש הר"ם וכן חצר וסהר שהוקפו לדירה כולן רשות היחיד, לפי שאם לא הוקפו לדירה אע"פ שדינן כרה"י לענין חיוב שבת, אין דינן כרה"י לענין טילטול, כמו שיתבאר. ושמענו מלשון הר"ם שעיר גדולה שדלתותיה נעולות בלילה דינה כרה"י. ורבינו אפרים כתב בלילה דינה כרה"י, אבל ביום שאינה ננעלת דינה כר"ה. ולא נתברר לי.
